ברוכים הבאים לבלוג שלנו, זה פוסט מספר 2. בבלוג הזה נכתוב על מגוון נושאים – מהכלבים של ישי, מון ובגירה, ועד לבינה מלאכותית וכל הצירופים האפשריים בין כלבים לבינה מלאכותית – כלבי AI, AI של כלבים, כלבים ובינה, וכו’
עדכון כלבים
ג’ינג’ר הלכה לעולמה, נתגעגע אליה לנצח.
כשנתיים עברו מאז הפוסט האחרון שלנו,
לטייל ברחובות עם מון הרגיש בודד.
הגודל והאנרגיה של מון הקשו על מציאת חברים לשחק איתם.
וכך, אחרי כשנה של קושי, בגירה נכנסה לחיינו.
היא שכבה שם, מכשכשת בזנב בשביל מון ורק בשביל מון.
כך זה קרה: אני ומון טיילנו ברחוב ביאליק.
מון היה תוקפני מאוד כלפי כלבים אחרים ברחוב, ולעיתים רחוקות העזתי להתקרב אפילו לגורים שרצו להתחבר, כי היה לנו ניסיון לא טוב בעבר.
אולי קצת סטייה מהנושא כדי להזכיר את הפעם שהוא כמעט קטע לי אצבע. באשמתי כמובן – לא הייתי צריך לנסות להוציא את הכלב הקטן מהפה שלו. *הכלב הקטן בסדר גמור, האצבעות שלי החלימו תוך חודשיים, עדיין יש שם כמה צלקות. אז כן, לטייל עם מון בעיר אחרי התקרית ההיא היה קשה – הוא מושך בלי הפסקה ואני לא לוקח סיכונים ומתקרב לגורים שמחים למשחק. הרגשתי שזה לא הוגן כלפי מון.
בחזרה לרחוב ביאליק, מהלכים, מריחים, מסמנים, מושכים.. ואז היא ישבה שם, בצד השני של הרחוב. תערובת חומה, נראית עדינה, עם עיניים אוהבות ומכשכשת בזנב.
מון היה נלהב להכיר אותה אבל אני לא בטחתי בו – לא אחרי התקרית ההיא.
ובכל זאת – מעבר לרחוב, היא הייתה שם, מכשכשת בזנב – משהו בה גרם לי לחשוב שזה יכול לעבוד.
עדיין מהסס, חיכיתי לראות את התנהגותה. היא שכבה על הצד וכשכשה בזנב חזק יותר, ולא השאירה לי ספק – זה זמן משחק.
התקרבנו לאט..
זהו זה! הרחה ולקיקה, קפיצות ונביחות – מצב התרגשות כלבית הופעל. זה כל כך נחמד.. נתתי להם לשחק זמן רב שם, במקום שבו נפגשו. ואז הרגשתי שהגיע הזמן לחזור. היא לא מרפה – עוקבת אחרי מון כמו זנב שני.
טוב, גור חמוד, אנחנו הולכים הביתה עכשיו – לכי מפה, תעשי את שלך.
בגירה: “לא, נראה לי שאני מאוהבת!”
מון: “אבא, היא חמודה, אפשר לשמור אותה?”
אני: “אה מון, כנראה יש לה בעלים ובית”
מון: “טוב אבא”
בגירה: “היי, אני לא צעצוע שאפשר לשמור או לזרוק, כ>ב>ו>ד.”
אני: “כן את כן, לכי מפה, ביי”.
בסוף היום, למון היה חבר חדש – אני שמח.
הלילה ירד, שריטות בדלת – יקירי, נראה לי שהשכנים רוצים משהו.. ואז הדלת נפתחה והיא נכנסה כדי לתבוע את הבית החדש שלה עם מון. הייתי צריך להוציא אותה החוצה אחר כך כי היא לא הסכימה לעזוב, ודאגתי שהבעלים שלה יתגעגעו אליה. (מאז גיליתי שיש לה בעלים חלקי מהשכונה, אבל היא גורה שמסתובבת חופשי.)
בלילה שאחרי היא הגיעה ישר לבית שלנו – הזכרתי שהיא יודעת לפתוח דלתות בעצמה? ובכן, כן. חזרתי הביתה ומצאתי את הדלת פתוחה ושני הכלבים נעלמו. אחזה בי בהלה. רצתי למטה ומצאתי אותם משחקים בשמחה בחניה.
בעצם היא לא עזבה מאז. דיברתי עם הבעלים והסברתי שהיא התאהבה במון. הוא הבין – האהבה מעל הכל. הוא לוקח אותה מדי פעם, היא מתגעגעת לשכונה הישנה אז אנחנו הולכים לשם הרבה.
אז עכשיו יש לי שומר וציידת שהולכים אחריי לכל מקום, מון כבר לא בודד ואני צריך להשיג מזחלת.
שיהיה לכם יום נהדר!